טעות אלוהית, פרק 8: אין זמן
סיפור קומדיה בהמשכים על פילוסופיה, צבא, החיים ומה שביניהם.
אלוהים ברא את העולם בשישה ימים, ביום השביעי הוא נח.
אחרי לילה לבן של למידה והרבה כוסות קפה יהורז היה מותש. הוא התחיל להבין למה אלוהים היה צריך יום שביעי של מנוחה.
יהורז אפילו התפלא שאלוהים לא לקח יותר הפסקות, ניצן סיימה ללמד אותו רק את ‘היום השני’ הוא כבר הבין שהוא צריך מנוחה לפני ‘היום השלישי’.
אפילו ניצן שהבטיחה שלא תיתן לו לנוח יכלה להנות מכמה שעות של שינה טובה.
הם בדיוק מחקו את הלוח כשהתחילו להגיע חיילים ולערום שקים של אדמה ומלט ליד המתחם.
יהורז ניסה להבין את פשר העניין כשלפע נזכר - יש בור במתחם שלהם, בור שממשיך לעומק האדמה דרך קליפת כדור הארץ. הבור שיואל עף דרכו ואבד.
אלוהים יכל להרשות לעצמו לנוח יום שלם מתוך שבעה מפני שלאלוהים היה כמה זמן שהוא רק רצה, לא היה לו מה להפסיד.
יהורז לא יכול לנוח מפני שחייו של יואל תלויים בהישג ידו, אין להם זמן לבזבז.
“ניצן.” הוא ניגש אליה, “אנחנו נעשה הפסקה. לכי לישון. ב-13:30 ניפגש בחדר האוכל לארוחת צהריים, נחזור לפה ונמשיך.”
“כן המפקד…” אמרה עם חיוך ממזרי. היא לא עייפה מדי לסרקזם, זה סימן טוב.
יהורז שם שעון מעורר ל-13:30 והם הלכו ביחד ליציאה מהמתחם.
“שאף אחד לא יזוז!” שאגת הזעם הקפיאה אותם במקומם. יהורז לא יכל לשכוח את הקול שעורר בו פחד קיומי.
איציק הרס”ר עמד במרכז המתחם.
“כל הנוכחים במתחם עצרו את מה שאתם עושים, אנחנו עושים תדריך בטיחות!”
החיילים בסוג של הקלה מעורבת בחוסר רצון ופחד הפסיקו לסחוב את השקים והחלו להתגודד סביב איציק.
הזריזים שבהם תפסו כיסא, האחרים התיישבו על השולחנות או פשוט עמדו.
הוקל ליהורז שהתדרוך לא נועד עבורו והוא המשיך לכיוון היציאה. העיקר להתרחק מאיציק ולישון.
“לאן אתה חושב שאתה הולך יהורם?”
יהורז הסתובב ושאל “התדרוך רלוונטי עבורנו? אנחנו בדיוק הולכים.”
איציק עשה עצמו נפגע. “זה המתחם שלכם! אם תחזרו ועדיין תהיה פה סכנה בטיחותית, איך אוכל לישון בלילה? איך אסביר לאשתך למה איבדת את חייך? זה מה שאתה מאחל לי? חוץ מזה, אם זכור לי נכון, כשאבי נתן לי את האחריות על הבטיחות במתקן הוא הזכיר שזה מאוד חשוב לך להקפיד על הנהלים. אתה לא רוצה להפר את הנהלים, נכון? זה יגרום לי עצב רב לתת לך פסילה שלישית.”
ארשת פני הטורף של איציק הזכירה ליהורז את האיום הרצחני לגבי פסילה שלישית, הוא הגיע למסקנה שללכת זה המעשה הכי לא בטיחותי.
יהורז חזר לעמוד לי השולחן של ניצן. ניצן העיפה בפקודה את החייל המסכן שישב על הכיסא שלה, היא באה לשים את רגליה אל המקלדת, רק שחייל אחר כבר ישב לה על המקלדת.
היא נעצה מבט עייף וזועף ביהורז שקיבל את הזעף בהבנה.
איציק התחיל לדבר בהתלהבות לא מדבקת, תחילה הסביר על הסכנה של אש, התקדם לבטיחות בנשק, בטיחות בדרכים, ביטחון כלכלי ואמצעי מניעה.
אחרי שעה ליהורז נמאס.
“מה הקשר של כל מה שאמרת עד עכשיו לבור שהם הולכים לכסות?”
איציק לקח כמה רגעים לצאת ממצב של התלהבות יבשה חזרה לנימוס על סף רצחניות.
“כדי להתנהל בבטיחות אתם צריכים להכיר את נהלים הבטיחות.”
“אבל מה עוזרים הנהלים האלו לכיסוי בור? למה אתה לא אומר ‘תסתכלו לא שאתם הולכים’? או לחבוש ציוד מגן כשנמצאים במתחם? או פשוט ‘תיזהרו מהבור’?! מה זה עוזר להם לדעת שאסור להשאיר קומקום דולק ללא השגחה?!”
איציק הצביע על יהורז והסתכל על שאר החיילים. “גבירותיי ורבותיי, ככה נראית סכנה בטיחותית.”
כולם הסתכלו על יהורז בבוז, כולל ניצן, למרות שהתחילה עם זה עוד קודם.
“כעס מוביל לפזיזות,” המשיך איציק, “ופזיזות מובילה לאסון. מה שיהורם שכח זה את ה-ל’ הראשון משלושת ה-ל’ים של הבטיחות: להירגע להקשיב לנהלים.”
יהורז כעס על איציק, לכן שתק.
איציק המשיך עם ההסברים על סכנת החיות במדבר, הזהירות הנדרשת בפעילות ספורטיבית, הסכנה של צבעי מאכל מסרטנים ושמירה על בריאות השיניים.
“והכי חשוב - לפני שאתם פועלים, תזכרו: להירגע להקשיב לנהלים.” איציק סיים למחיאות כפיים דועכות, הוא חזר לדחוק בחיילים לסחוב יותר משקל ולעבוד יותר מהר.
יהורז וניצן הלכו כל אחד לחדרו לישון, או לפחות זה מה שעשתה ניצן.
יהורז היה כל כך עייף שהוא שכח שהוא לא יודע איפה המגורים שלו, הוא הסתובב זמן מה ושאל אנשים במלמולים עייפים, עד שהכווינו אותו למבנה הנכון, שם הוא בילה עוד זמן לא מבוטל בנסיון להבין איפה החדר שלו.
בסוף כשמצא את החדר הוא ראה שהתיק שלו זרוק על אחת המיטות, עם כל המצעים בתוכו.
יהורז אזר כוחות נפשיים אדירים, פתח את התיק והתחיל לפרוש מצעים, הוא סיים לפרוש את המצעים והחליט שהוא מעדיף ללכת לישון נקי. הוא הלך להתקלח ולצחצח שיניים, כשחזר הוא התרסק על המיטה בבגדי שינה, התכסה בשמיכה ועצם עיניים.
קרקוש קטן מתחת למצעים הפריע לו. יהורז גישש מתחת למצעים והרגיש שני דפים.
הוא הדליק את האור וראה את הכותרת הגדולה על שניהם: תלונה. יהורז החליט לקרוא את התלונות, הראשונה הייתה תלונה של איציק על יהורז, על התפרצות למשרד רס”ר ללא אישור והפרעה להליך תכנון התורנויות השבועיות.
השנייה הייתה גם מאיציק, על התפרצות למשרד הרס”ר ללא אישור והפרעה להליך כתיבת תלונה.
על שניהם היה כתוב המסר הבא:
“יש להחתים את כל הרלוונטיים ולהגיש למשרד הרס”ר עד 12:00.” עם התאריך של היום.
יהורז הסתכל על השעון וראה שהשעה היא 11:30. הוא רצה לישון, אבל הבין שפסילה שלישית תיתן לו מנוחות עולמים.
הוא החליף בזריזות למדים ויצא להחתים.
החתימה הראשונה הייתה של אבי, יהורז התרוצץ בין משרדים במצוד אחר אבי שהתרוצץ בין פגישות במהירות הבזק, בסוף הצליח לתפוס אותו.
“יהורז, איך הצלחת לקבל 2 תלונות בפחות מיום אחד?”
יהורז משך בכתפיו ואמר “אני לא מבזבז זמן.”
אבי חתם, “אם עצבנת את איציק - אני משתתף בצערך.”
“היה נחמד להכיר.” אמר יהורז, חטף את הטפסים ורץ לחפש את איציק, שעדיין היה במתחם שלהם.
מתנשף הוא הביא לאיציק את הטפסים, איציק חתם על שניהם.
“זהו?” שאל יהורז.
“ממש לא, חסרה לך חתימה.” יהורז הסתכל על הטפסים וראה שפספס קו קטן עם אותיות מזעריות בפונט לא קריא שמודפס בצהוב. שם היה כתוב השם ‘אלי אבואב’.
“מי זה?” שאל יהורז.
“מאיפה אני יודע? אני גרוע בשמות, אבל כדאי שתמצא אותו מהר או שאני מאוד אתאכזב.” אמר איציק וחזר לענייניו.
יהורז הסתכל בשעו וראה שהשעה היא 11:51. הוא יכול לעשות את זה.
הוא התחיל לשאול את העוברים ושבים מי זה ‘אלי אבואב’. רובם לא ידעו, השאר פשוט לא ענו. באמת כולם פה אנטיפתים.
לבסוף כששאל את אדיר פרץ הוא ענה באדישות “הבחור שבשער.”
כמובן! החייל המוזר מהבוטקה למעלה!
יהורז עלה במעלית, טיפס על הקיר לפני שהפלטפורמה סיימה להתרומם, הכריח את אלי לחתום על הטפסים, רץ חזרה ונעמד על הפלטפורמה.
להפתעתו הפלטפורמה לא ירדה.
הוא בא לאלי בשער, אלי פתח את החלון ואמר “הלו?”
“אין לי זמן לזה עכשיו! תפתח לי!”
“מי זה?”
“זה עניין של חיים ומוות! אתה חייב להאמין לי!”
“מה השם?”
“יהורז ליע… לא! דוקטור יהורז ליעד!”
“אתה לא מאוש…”
“תסתכל בדף של אתמול ! אני רשום שם!”
אלי הגיב באדישוןת, “אני צריך אישור עבורך היום כדי להכניס אותך.”
“אני הרגע באתי מהמעלית! אתה ראית אותי יוצא! תן לי להיכנס!!!”
“להירגע להקשיב לנהלים.” לא אמר אלי, אלא קול אחר, יותר זדוני, וגם יותר קרוב לעורפו של יהורז.
“אלי תפתח בבקשה את המעלית, יהורם מאושר.”
“אין בעיה איציק.” אמר אלי.
איציק הראה בידו ליהורז ללכת למעלית.
הם עמדו אחד ליד השני בשתיקה, בזמן שאיציק בחן את הטפסים.
כשהם הגיעו למשרד של איציק השעון על הקיר הראה 12:02.
“הטפסים הגיעו באיחור.” אמר איציק.
יהורז כמעט פרץ בבכי.
“הייתי מצליח לו רק לא היית עושה לי תדרים בטיחות, או אם פשוט היית חותם על הטפסים מראש, או שלא הייתי צריך להחתים את השומר בשער על תלונה מטופשת! הנהלים והבירוקרטיה שלך הם שבזבזו לי את הזמן. לכן לא הספקתי.”
איציק הניד את ראשו לשלילה.
“הבעיה היא שאתה לא מבין בירוקרטיה.”
“מה יש להבין? בירוקרטיה היא מעמסה, אי יעילות שלא טיפלו בה.”
“יהורם, אתה אדם חכם. מעולם לא חשבת שיש לבירוקרטיה סיבה טובה יותר להתקיים? הבירוקרטיה באה לוודא שהכול כשורה, למנוע טעויות, היא באה להגן עלינו - מעצמנו. במהותה בירוקרטיה היא אמצעי הבטיחות הראשון. סוף מעשה - בבירוקרטיה תחילה. היא קוטלת את השאננות, היא מכריחה אותנו להקדים זמן לחשיבה, לחשיבה על מה שנעשה, מה שאנחנו עושים, מה שעשינו.
הדבר המסוכן ביותר הוא הרגע. הרגע בו משהו משתבש. הרגגע בו נעשית החלטה פזיזה. הדרך להימנע מהרגע היא להאריך אותו, להפוך אותו מרגע לשנייה, משנייה לדקה, מדקה לשעה לכמה זמן שרק יידרש - כדי להעלים את הרגע. כל זמן של שאננות שופף סכנה, יכול להפוך לזמן של בירוקרטיה, שתמנע סכנה. לכן המטרה הבסיסית של בירוקרטיה היא לקחת כמה שיותר זמן. בירוקרטיה זה לבזבז זמן ביעילות. אתה אומר שבזבזת זמן בגלל הבירוקרטיה, אך האמת היא שבזבזת זמן בזכות הבירוקרטיה.”
איציק עצר, הוא הסתכל על יהורז בציפייה לתגובה, אך יהורז ויתר.
יהורז נתקע בחומה שהיא הבירוקרטיה והתייאש. כמו חול טובעני, מי שנלחם בבירוקרטיה טובע בה.
מי שמנסה לתקוף את הבירוקרטיה עצמה הולך לאיבוד בעומקים, שם יש נהלים בירוקרטיים לשינוי הבירוקרטיה, שמעטים מסוגלים לצלול בהם ולשמור על שפיות.
לכן יהורז נסוג, הוא הבין שהבירוקרטיה היא מפלצת שעדיף לחיות איתה ולא נגדה.
איציק מאס בלחכות לתשובה של יהורז והמשיך, “עכשיו אני בטוח שלמדת את הלקח ואני בטוח שלא תשכח לעולם להירגע ולהקשיב לנהלים. אבל אני לא יכול להתעלם מזה שפישלת יהורם, זו הפסילה השלישית.” הוא יכל להישבע שאיציק התרומם מעליו בעוד גובה של ראש שלם תוך כדי שדיבר והתקרב ליהורז.
יהורז פשוט התחיל למלמל בפחד, “איציק, בטוח יש משהו שאני יכול לעשות כדי שנוותר על הפסילה הזאת… תן לי הזדמנות…”
איציק נעצר. אחרי כמה שניות עיניו נאורו.
“אתה יכול להגיש טופס אישור מיוחד להגשת טפסים מאוחרת. זה טופס מיוחד בהחלט.” איציק הוקסם מהרעיון.
הוא שלח את יהורז עם הטופס הכי סבוך שיהורז ראה אי פעם. הוא נדרש למלא עשרות פרטים על עצמו, משפחתו, חבריו והמורות שלו מהבית ספר. הוא היה צריך להחתים אנשים מכל רחבי הבסיס, ממפקדים, פקידים, וגם החייל בשק”ם.
בדרך הוא נדרש למלא עוד טפסים, האחר הוא תחקיר לאירוע האיחור בהגשת הטפסים, נוסף הוא אישור כניסה כדי שיוכל לחזור אחרי שיחתים את אלי בשער, ועוד אחר היה טופס הסמכה להפעלת מעלית.
יהורז עבר על כל הטפסים בסבלנות ודקדקנות מופתית, כדי לוודא שלא עשה שגיאות בדרך.
לבסוף הגיש את הטופס המלא חזרה לאיציק, שהתרגש כאילו קיבל מתנה.
“יהורם, אני גאה בך. עכשיו עוף לי מהמשרד.”
יהורז עף למגורים, לא החליף בגדים והתרסק על המיטה. הוא עצם עיניים והתענג על השקט.
אחרי כמה רגעים הוא שמע צלצול מעצבן. זה היה השעון המעורר - השעה הייתה 13:30.
יהורז דשדש את דרכו לחדר האוכל, שם ניצן חיכתה לו עם מבט ממזרי וערני, “איחרת, מה קרה? השעון לא העיר אותך ישנוני?”
