תפקיד ראשון

בתפקיד הראשון שלי בצבא הייתי שלוש וחצי שנים, זה היה יותר מדי.
לקראת מעבר התפקיד מחשבות הטרידו אותי, כתבתי על המחשבות האלו את השיר “תפקיד ראשון”.

זה חשוב לי.
זה עצוב לי שצריך לרוץ בלי הכרה רק כדי שישמעו את התסכול שלי.
שוב ושוב עוד אחד חוזר ואומר:
“תשכח שנייה מערכים, תיקח גישה מערכתית,
תנצח עיוור בלי מצנחים, תפקח עיניים בתחתית”
וזה מרתיח ואני מבטיח לעצמי להמשיך,
יום יבוא ויבוא אחד במקומי שאדריך.
אבל מה אם לאחד במקומי אין תשוקה, אז אשקע?
שנים אצעד במקום בגלל אשמה, לשם מה?
יום אחד לא אסתכל לאחור, אשכח כמה ערכים ואעבור.
ומה יקרה אחרי הכל? מי יוקפץ ומי יפול?
בסוף יגיע אחד שיחליט ש”לי זה לא אכפת”
ליד גבעה ובלי תחמושת יעבור לו בראש:
“אני לא יודע למה קיבלתי שבת,
בסך הכל רציתי להגיע הביתה בשלוש.”