הבלדה על אולמו ומולינרי

הייתי בטיול אופניים עם אבא שלי באיטליה, באחד מהימים נסענו לוילהפרנקה כדי להיכנס למוזאון ניקוליס, מוזאון עמוס שמורכב ממגוון אוספיו הפרטיים של המייסד, ממכונות נגינה דרך קריסטלים ומנועי סילון, אבל רוב המוזאון עוסק בתחבורה ורכבים.

מעבר לתערוכות הרכב המרשימות, יש קומה שלמה במוזאון שמוקדשת לפינה המופלאה בהיסטוריה שהיא רכבים דו גלגליים.
בעודנו הולכים מהאופנועים לטוסטוסים חלפנו על שורת האופניים הארוכה. שם, בלב השורה ראיתי שני זוגות אופניים סמוכים.

השיר הבא מוקדש לאותו צמד מיוחד, אולמו ומולינרי.

אולמו עלמה אצילה וגאה,
לבדה היא טיילה בשדות.
כל מה שאולמו רצתה בליבה,
הוא אחד שתרכב לצידו.
🎼🎹
🎼 🎹
🎼 🎹
🎼🎹
מולינרי הוא נער רגיש וצעיר,
הוא רכב אז בשיא מהירות.
כי אמו חשה רע הוא יצא אל העיר,
להביא לה רופא בדחיפות.
🎼🪈
🎼 🪈
🎼 🪈
🎼 🪈
השניים רוכבים אל תוך צומת דרכים,
מחשבות את דעתם מסיחות.
בלב התנגשות כידונים נפגשים,
ורק אז הנורות נפקחות.

“תיזהר!”, “אוי סליחה!”,
“תסתכל!”, “את נפצעת?
תני לראות.”, “אל תטרח”,
“מתנצל.”, “כבר נשכח”,
“אז אזוז.”, “אל תברח”,
“הרופא!”, “מה נצרך?
זה שפשוף, זו שריטה.”
“זו אמי, שזקוקה.”
“זו אמך?”, “שצריכה,
על הילוך שנתקע,
חולייה שניתקה,
זו אמי, שזקוקה.”

אולמו שקלה והציעה עזרה,
היא למדה רפואה בחנות,
לשמן את הציר, להרכיב חולייה,
כנדרש יש לה המיומנות.
🎼🪈
🎼 🎹
🎼 🪈
🎼🎹
מולינרי הוביל אל הבית הקט,
את הדלת פתח בזהירות.
אולמו טיפלה באמו בשקידה,
וסיימה במהרה בלי טעות.
🎼🎹
🎼 🪈
🎼 🎹
🎼 🪈
מולינרי חייך בסופו של סיפור,
הוא שאל “איך אוכל להודות?”
אולמו חייכה, “אם תזמין אותי שוב”
וחזרה לטייל בשדות.
🎼🪈🎹
🎼🎹🪈
🎼🪈🪈
🎼🎹🎹
🎼🪈🎹
🎼🎹🪈
🎼 🎹
🎼 🪈

🎼🪈🎹🪈🎹🪈🎹