לצאת ולחזור

ב-7 לאוקטובר הייתי בנמל התעופה בונציה, הטיסה שלנו לארץ בוטלה, נפרדתי מאבא שלי ויצאתי לדרכי חזרה לארץ.

בין הטיסות שהובילו אותי למינכן, לאתונה וכמעט גם לקורפו, דיברתי עם אנשים.
היו יהודים אמריקאים שחיזקו עם ציונות פלורידאית, הייתה גרמניה חביבה שלא הייתה הולכת במקומי, היו נציגי שירות שבכו כשהם הבינו שמולם יש חיילים הולכים לקרב, וכמובן היו חיילים ומילואימניקים, כולם נאבקים כדי לחזור לארץ בשעה קשה.

שוחחתי עם הרבה לוחמים, מילואימניקים, חלקם בטיול הגדול, חלקם הורים צעירים שטסו עם הילדים, כולם עם רצון עז לחזור להילחם, וחלקם עם לחץ מהחברים והמשפחה לא להגיע.

כמובן הרגשות היו מורכבים, גם שם וגם בארץ, אני הרגשתי צורך לדבר עם המשפחות, להסביר להם למה האהובים שלהם חוזרים דווקא עכשיו.

לצאת ולחזור

איך גדל הילד, רק אתמול עמד בדלת,
יום שבת, עלה השחר משֵׁינָה, זמן לצאת אל השכונה.
תספור חזק מבלי לשמוע, תנסה לקפוץ גבוה,
תעזור לכל אחד, ולאחת עוד במיוחד.
נראה אותך מפֹּה, אם תקרא לנו נבוא,
צא ותגדל כשיש אור וכשמחשיך תחזור.

ופתאום הפך לגבר, עוד היום יהיה מְעֵבֶר
לחומה שבה היינו על מגדל שרק בָּנִינוּ.
כל כך יפה אכלת ותראה כמה גדלת,
כשתבקר יהיה מוכן מקום שמור על השולחן.
ותמיד אנחנו כאן, לא הולכים בשום מובן,
צא לְשָׁרֵת ולשמור, נחכה שתחזור.

ועכשיו כשהשתחררת יש עולם שלא הכרת,
האחד שרק מגן הוא כמו מַלָּח שרק עוגן.
קח את הזמן לאט, כמו מנוחה כמעט,
לכולם יש מה לגלות, תראה עולם, תחצה גבולות.
אנחנו פה להישאר, אנחנו נסתדר,
צא מנוֹחוּת האזור, זו הזדמנות שלא תחזור.

בכי של ילד. דפיקה בדלת.
בָּשמחה הפציע בוקר האימה. האומה בתדהמה.
אני חוזר הלילה - זמן לחזור הביתה.
וכשיוצאת החמה - זמן לצאת למלחמה.
אם זה לא אני אז מי? למה לא אני?
אני רק רוצה לעזור, עת לצאת ועת לחזור.

אני רוצה לעזור, עת לצאת עת לחזור.

רוצה לעזור - לצאת ולחזור.