שלושה זבובים

שלושה זבובים ישבו על תפאורת המחזה,
בעודם שותים וצוחקים אחרי עמל של יום כזה,
כבר שלושה ימים כל ערב הויכוח שוב חוזר -
“מה הדבר הכי מפחיד, יותר מכל דבר אחר?”

“ודאי,” אמר הזבוב שבקבוקו כמעט יָבַש,
“יהיה זה להיות לבד על אי בים של דבש.
אכן באי אין סכנה והדבש מזין וטעים,
אך אין זכר לקו חוף, ובדבש ישנם צללים.
אם תרצה להיחלץ אין בררה מלבד לעוף,
אך לא תדע את הכיוון ותהיה אחוז טירוף,
אם תבחר לא נכונה תיפול מותש בדבש מתוק,
תידבק ולא יהיה מנוס מצל שזז עמוק.
ואם בדבש זזים צללים של מין שדים או מפלצות,
איך תדע אם זהו אי עליו רגליך נעוצות?
גם גיבור אמיץ שכל איום גדול הוא כבר כבש,
ישקשק כשיהרהר לבד על אי בים של דבש.”

“לא ולא,” אמר הזבוב שמבטו הוא קר כקרח,
“לא קיים צל שמאיים יותר מעכביש בלב של פרח.
הפרח כה מזמין, העכביש כה מאיים,
אך אל תהיו כה בטוחים מי הזדוני מבין שניהם.
העכביש רוצה רק בית והוא חייב גם לאכול,
וזו עובדה כי כר של צוף נעים יותר מכר של חול.
אם הפרח כה טהור כפי ששוב ושוב הובטח,
כשהוא מרגיש קורים נטווים בפנים - מדוע הוא נפתח?
אז כשתחלוף מול פרח חשוב איזו תחושה תודחק?
שלעכביש אין עוד ברירה - או שלפרח זה משחק?
אכן חזון של ים של דבש ישאיר אותי בלילה ער אך
אין דבר יותר מפחיד מעכביש בלב של פרח.”

שני זבובים הפנו את מבטם אל השלישי,
שאחרי דקת דממה החל בלחש חרישי.
“אומרים שכל אחד מהם הוא כמו עולם שלם.
אומרים שהם יודעי-כל שבוחרים להתעלם.
אומרים שאם פגשת בו תברח משם מיד,
אם יספיק לראות אותך - לא תראה את בוא היד.
גלגל ענק של עין בסיבוב מצא אותי.
אישון כמו בור שחור עמוק שיקף לי את דמותי.
אומרים שהתבלבלתי, שודאי קרתה טעות,
שגורלי אינו שלי אם כבר ראיתי השתקפות.
אומרים לי שניצלתי, אז למה כשאני נרדם -
אני רואה רק את עצמי בהשתקפות בעין אדם?”