טעות אלוהית, פרק 5: יום אפס
סיפור קומדיה בהמשכים על פילוסופיה, צבא, החיים ומה שביניהם.
יהורז עצם עיניים. הוא ישב על הבמה וידיו כיסו את קרקפתו.
“יהורז?”
הוא התמודד עם שילוב של חוסר אונים, יראת כבוד, התעלות רוחנית ומשבר קיומי.
“מה קרה, נרדמת?” צחקה ניצן עם שמץ של דאגה בקולה.
“אני לא ישן. אני חושב.”
“על מה אתה חושב?”
“אני סופר כמה תורות פיסיקליות מופע הקסמים שלך שבר.”
“לכמה הגעת?”
“5 בינתיים.”
ניצן המהמה לאות הבנה.
בדרך כלל תורות מדעיות מתקדמות בכך שמגלים תופעה שהמדע עוד לא הסביר, אז משערים תיאוריה חדשה ורחבה יותר שתסביר את התופעה.
הדרך היחידה שתיאוריה תסביר את מה שקרה בתוך התא כוללת לסתור את כל התורות הקודמות והמיותרות של היקום ולהמציא חדשות.
בתוך התא הזה למשך כמה דקות - חוקי היקום שיהורז הכיר חדלו להתקיים והוחלפו, זה ההסבר היחיד.
“אני יודעת על 7 תורות שסתרתי.” אמרה ניצן בנסיון להפיג את מבוכתה.
“איך?” שאל יהורז, הוא פקח עיניים והביט למעלה לניצן במבט נואש.
“זה די פשוט למען האמת.” התחילה ניצן.
“כדי להגיע ל’יום השמיני’ צריך להתחיל ב’יום אפס’, זו חולשה שגילינו בחוקי היקום, היא מאפשרת לנו לאפם אותם כך שנשאר לנו חלל ריק חסר תוכן וחוקים. אז אנחנו…”
“רגע רגע רגע, לאט יותר - גיליתם חולשה ביקום? מה זה אומר בכלל חולשה ביקום?”
“אה, זה כמו חולשה במחשבים. תדמיין שהעולם כולו הוא מחשב ואנחנו התוכנות שהוא מריץ, הוא מריץ אותנו לפי החוקים שכתובים לו - חוק שימור המסה, חוק שימור התנע, חוקי הקוונטים וחוקי היחסות - הכול שם. אם אנחנו רוצים לשנות את החוקים כל מה שצריך זה למחוק את החוקים הקיימים ולכתוב אותם מחדש. אבל זה לא כל כך קל, מפני שכמו במחשב - אין לנו הרשאות לעשות את זה - בדרך כלל.”
יהורז ניסה לעכל.
“מה שאת אומרת זה שאתם הצלחתם איכשהו בעזרת פרצה כלשהי בחוקים של היקום להשיג מספיק הרשאות כדי למחוק את החוקים הקיימים ולהחלים אותם באחרים?”
ניצן שקלה את התיאור והנהנה. “כן, אפשר לומר.”
“אתם יכולים לכתוב איזה חוקים שאתם רוצים? כל דבר” אין אף מגבלה?”
“אם אתה מסוגל לכתוב את החוק הזה - אנחנו מסוגלים ליצור יקום שעונה על החוק הזה, אבל בינתיים אנחנו יכולים לאכוף את החוקים אך ורק לדברים שנמצאים ב’ראשית’ כשהיא דולקת.”
“בראשית?” יהורז שאל.
“‘ראשית’ זה השם של מכונת הפלאים שלנו.” אמרה ניצן וטפחה על חלון התא.
“את המצאת את ‘ראשית’?”
ניצן גיחכה, “צריך מישהו הרבה יותר טיפש ממני כדי לחשוב על דרך כל כך מופרך. יואל מצא את הפרצה, חשב על הרעיון ובנ את ה’ראשית’.”
“יואל?”
“המפקד הקודם של הפרויקט.”
זה הגיוני שמישהו אחר פיקד על הפרויקט עד כה.
“למה יואל עזב?”
“כבר אמרתי לך, זו הייתה תאונה שקרתה כשיואל שיחק את תפקיד אלוהים.”
יהורז הסתכל שוב אל הבור הגבשושי שחדר באלכסון ישר דרך האדמה בו מעד לפני כמה דקות.
“מה קרה?”
“זה לא ברור?” שאלה ניצן בפליאה.
כשראתה שיהורז לא עוקב היא הצביעה על הבור עם ידה מיושרת מהעין לעומק הבור כמו טלסקופ.
הוא הסתכל עוד פעם לבור וניסה להבין למה ניצן מתכוונת. אז הוא שם לב שהבוא נראה כאילו יש לו צורה עקבית לכל אורכו.
יהורז נעמד כדי להישיר את מבטו עם היד של ניצן.
כשהסתכל בדיוק מהכיוון הנכון הוא הופתע לגלות שהצורה לא אקראית.
הצורה הייתה צורה של אדם, כמו בסרטים המצוירים בהם יש חור בקיר בדיוק בצורה של מי שרץ דרכו.
הוא כמעט צחק בקול כשנזכר שזה לא חור מצויר, זה חור אמיתי שנגרם מאדם אמיתי שככל הנראה - לא שרד.
“לפני שלושה ימים זה קרה.” אמרה ניצן ברצינות, היא ניסתה להשאיר את החזות המקצועית אבל יהורז שם לב שקשה לה עם זה.
“יואל נכנס ל’ראשית’ והפעיל אחת מהתוכנות שכתב, כששאלתי אותו מה התוכנה עושה הוא ניסה להסביר, הצלחתי להבין שהיא נותנת לחומר מסה אינרצית אינסופית, שזה באמת מרשים - ומסוכן. אבל יואל אמר כמה פעמים ‘ זה משנה הכול, זה מה שחיפשנו’, בלי שבאמת הבנתי למה הוא מתכוון, אז כרגיל פשוט סמכתי עליו שהוא יודע מה הוא עושה.”
יהורז חיבר את הנקודות.
“מסה אינרצית אינסופית… זה אומר שצריך כוח אינסופי כדי להזיז אותה.”
בדיוק.” אישרה ניצן. “זה כמו התפוח, אחרי שהפכתי אותו לבעל מסה אינסופית המתכת לא יכלה להזיז אותו, אז הוא חתך ועיקם אותה. הדבר היחיד ששונה זה שלתפוח השתמשתי בקוד של יואל עם תיקונים משלי, הוא שכח להתחשב בתזוזה של המכונה.”
“כשהקוד של יואל נתן לו מסה אינסופית אז כל הכוחות הפסיקו להזיז אותו, כוללה כבידה והסיבוב של כדור הארץ.” הסיק יהורז.
ניצן הנהנה באישור, “הוא התחיל לעוף בקו ישר לחלוטין דרך החלל, עובר דרך כל דבר שעומד בדרכו.”
“כולל הקירות, האדמה וכדור הארץ עצמו.” הבין יהורז בחרדה.
“בדיוק.” אישרה ניצן. “לקח לנו יומיים רק לנקות את הנזק ולתקן את ‘ראשית’. את הבור ימלאו מחר.”
אחרי כמה שניות של שתיקה נפלה על יהורז הבנה. “זה לא הגיוני.”
“מה לא הגיוני?”
“הבור הזה לא הגיוני, איך הוא נוצר?”
“כשיואל עף דרכו.” הגיבה ניצן בבלבול.
יהורז המשיך, “איך הוא עף דרך האדמה?”
“הייתה לו מסה אינסופית, כבר הסברתי את זה.”
“אבל איך הייתה לו?” יהורז התחיל לומר בהתרגשות.
ניצן עדיין הייתה מבולבלת. “הוא נכנס ל’ראשית’ והיא נתנה לו אותה.”
“אבל הוא הוא המשיך לדרוס דברים בדרכו מחוץ ל’ראשית’, גם אחרי שעף מתוכה.”
גל של הבנה התחיל להתפשט על פני של ניצן. “זה אומר שהייתה לו מסה אינסופית גם אחרי שהוא יצא מ’ראשית’.”
“החוקים בקוד של יואל - הם יצאו מ’ראשית’ והמשיכו להתקיים! יואל הצליח לשמר חוקים מחוץ ל’ראשית’!” יהורז כמעט צעק מהתרגשות.
ניצן התחילה לחייך, “הוא אשכרה הצליח לעשות את זה. הגאון הטיפש הזה!”
“וזה אפילו לא החלק הכי טוב.” אמר יהורז.
“מאוד סביר להניח שהמסה האינסופית שלו עדיין נשמרה, הגוף שלו לא המשיך לזוז, הוא קפא בזמן. הוא לא נפגע באף צורה, הוא נשמר בצורה מושלמת.”
ניצן ניסתה להסתיר את ההתרגשות של עצמה, “אז זה אומר שזה אפשרי שיואל עדיין חי?”
יהורז הסתכל על ניצן ובפעם הראשונה הרגיש כאילו הוא מוכן לפקד. “כמובן שזה לא בטוח, סביר מאוד שאנחנו טועים. אבל אם אנחנו צודקים - אנחנו עדיין יכולים להציל את יואל.”
