טעות אלוהית, פרק 6: טעות בדלת
סיפור קומדיה בהמשכים על פילוסופיה, צבא, החיים ומה שביניהם.
דלת נפתחת באלימות רועשת, דרכה יהורז פורץ לחדר בצעקה “אבי!”
בחדר ישבו ארבעה אנשים על יד לוח מחיק ונראו מבולבלים.
אחד מהם התעשת ואמר “אבי יצא כבר”.
“אה… אתם יודעים אולי לאיפה?” שאל יהורז במבוכה.
אחד אחר אמר “אני חושב שלבניין ממול, הדלת הראשונה משמאל.”
“אני אבדוק, תודה.” אמר יהורז בצורה הכי מנומסת שיכל וסגרא את הדלת בשקט ובעדינות מאחוריו.
כשהלך בדרכו לבניין שממול ניכר לו כמה הרחוק הקטן והפשוט לכאורה מתפצל לסמטאות ומבנים רבים מאוד, ומחוץ לרחוב הראשי בהחלט קשה להתמצא.
כשעמד ליד הדלת יהורז הכין את עצמו פעם נוספת להיות כועס.
דלת נפתחת באלימות רועשת, דרכה יהורז פורץ לחדר בצעקה “אבי!”
“אמאל’ה אולוהים אדירים!” בתוך החדר ישבה גברת שנראתה כמו הטיפוס הסטראוטיפי של ספרנית מבוגרת.
“כמעט חטפתי התקף לב! יכולתי למות!”
“אני מתנצל, לא התכוונתי להבהיל אותך ככה.” אמר יהורז במבוכה.
“זה לא בסדר שתדע לך. אני באמת נבהלתי מאוד.”
“אני יודע, אני מתנצל. את יודעת במקרה איפה אבי?”
הוא הלך לאיציק לדעתי, ושתדע לך שאם איציק היה פה עכשיו אתה היית חוטף ממנו נזיפה על איך שהבהלת אותי. זה באמת לא בסדר.”
“אני באמת מתנצל. איפה איציק יושב?”
“הוא יושב במבנה שליד המעלית מצד שמאל, הדלת שכתוב עליה ‘רס”ר מחנה’.”
יהורז יצא לפני שהספיקה לומר לו שוב כמה היא נבהלה.
הפעם כשעמד מול הדלת של רס”ר הוא התלבט אם כדאי לו לצעוק בכעס שוב. הוא החליט שזה שווה את זה, אחרת הוא עלול לאבד את האפקט שהוא רוצה להשאיר על אבי כדי להבהיר לו כמה חשוב שהם ידברו.
הוא החליט ללכת על זה.
דלת נפתחת באלימות רועשת, דרכה יהורז פורץ לחדר בצעקה “אבי!”
זה היה משרד קטן בו ישב לבדו על יד שולחן משרדי איציק הרס”ר, אסם גדול ושרירי ששיערו הקצוץ מאפיר.
“מי אתה?” שאל בטן ברזל.
יהורז התקשהלהתבטא מהפחד הפתאומי שאחז בו. משהו באיציק שידר לו סכנה.
“אני… באתי לעזור ב’יום השמיני’. אני על תקן מילואים פה. אבי הזמין אותי.”
“למה אתה לא על מדים?”
“לא היה לי זמן להחליף…”
“איפה הם?”
“הם בתיק שלי… לקחו לי אותו ל…”
“מי לקח ללך?”
“זה… רון ואדיר אני חושב.”
איציק רשם משהו על פנקס.
“ואיך קוראים לך?”
“יהורז ליעד.”
“יהורם?”
“לא, י-הו-רז, עם ז’ בסוף.”
איציק רשם בפנקס שלו במשך עוד דקה איומה של שתיקה.
כשסיים הניח את הפנקס, החזיר את העט לכיס החולצה ואמר “עכשיו עוף לי מהמשרד.”
יהורז לא היסס לציית.
ההקלה שהרגיש התפוגגה מהר כשהבין שהוא שכח לשאול את איציק איפה אבי נמצא.
הוא הסתובב ובלית ברירה הושיט את ידו ודפק בדלת.
אין תשובה.
הוא אזר את כל האומץ שלו, סובב את הידית ופתח את הדלת באיטיות.
הכיסא של השולחן המשרדי היה ריק.
“אתה חושב - שאני טיפש?”
יהורז כמעט צווח באימה כששמע את קול הבס של איציק שהגיח מתוך הצללים שמשמאל לדלת, נישא מעל יהורז עם חזותו האיתנה.
“שאני שכחן?”
ליהורז היה קשה לשמור על קשר עין. אבל איציק הזיז את ראשון כדי להתיישר מול עיניו של יהורז.
“זו כבר פעם שנייה היום שאתה נכנס למשרד שלי בלי אישור. בדרך כלל אני אדם שלחן, קשה לי לנטור טינה על טעויות, אני מאמין מדי בטבע האדם, אני רחום וחנון מדי. אבל - כששוב ושוב עושמים ממני צחוק, יורקים לי בפרצוף בלי בושה - אני מאבד את זה. אני הופך לחיה, לזאב, לציד מיומן שמריח את הטרף שלו ולא מפסיק לרדוף עד שאני שותה את טיפת הדם האחרונה. זאת הפסילה השנייה שלך, אם תהיה שלישית אתה תראה בעצמך שאחרי שאני ננעל על ריח - אני לעולם לא שוכח.”
פתאום איציק פתח את פיו וראשו צלל ליהורז כאילו כדי לנגוס בפניו. יהורז לא הספיק להרים את ידו להתגונן, השיניים ננעלו בקול נגיסה רועם, סנטימטר מאפו של יהורז.
ליבו של יהורז פעם במהירות. הוא חשש שיתעלף.
איציק חשף את שיניו בחיוך רחב.
“אבל עכשיו אחרי שיש בינינו הבנה - אני חושב שאנחנו הולכים להיות חברים טובים יהורם.”
יהורז בלע רוק.
“זה יהורז.” אמר בקול צרוד וכחכח.
“עזוב, אני בחיים לא אזכור את זה. איך אני יכול לעזור לך יהורם?”
“אתה יודע איפה אבי?” קולו של יהורז בגד בו והפך חרישי.
לעוד כמה שניות איציק המשיך לבהות ביהורז במבט מתענג, ואז החיוך שלו נמוג והוא פנה חזרה לשולחן שלו, התיישב, התחיל לרשום שוב בפנקס וענה תוך כדי בלי ליצור קשר עין.
“כנראה בלשכה שלו, בקומה השנייה במבנה שבקצה הרחוב הראשי, תשאל את המזכירה בכניסה.”
יהורז עבר בראשו על ההוראות ונזכר שבאמת תהה מה יש במבנה הדו-קומתי היחיד בכל המתקן.
איציק סגר את הפנקס, החזיר את העט לכיס ושאל “עוד משהו?”
“לא, זה הכול.”
איציק שוב הישיר מבט רצחני ליהורז. “אז עוף לי מהמשרד.”
יהורז יצא מהמשרד בתחושת הקלה אדירה והחל להתקדם לעבר הלשכה הדו-קומתית של אבי.
הוא פתח את דלת הכניסה וכמו שאיציק אמר ישבה שם מזכירה בכניסה.
“שלום, את יודעת איפה אבי נמצא?”
“בוודאי שהיא יודעת! אם היא לא הייתה יודעת הייתי מפטר אותה.”
“מצחיק מאוד.” אמרה המזכירה.
“תמר! אני מתלוצץ! את יודעת שלא הייתי מסתדר שעה בלעדייך.”
אמר אבי שבדיוק ירד במדרגות משמאל.
“איך הולך יהורז? תפסת כבר קצב?”
יהורז כל כך הופתע למצוא את אבי שהוא שכח לגמרי את רושם הרצינות שרצה להותיר על אבי.
“לאט לאט אני…”
“מצוין, מצוין, ניצן לא עשתה בעיות, נכון?”
“לא, היא עזרה לי, אבל…”
“יופי, יופי, אני צריך ללכת, אם אתה צריך משהו תבוא ישר אלי.”
אבי התחיל כבר לפתוח את דלת היציאה כשיהורז התעשת.
“אני אנחנו צריכים לדבר.”
אבי הסתובב, “אז בוא נקבע לנו למחר על הבוקר, דבר עם תמר ו…”
“עכשיו.”
אבי הסתכל על הפנים של יהורז, בחן אותן והבין שיהורז רציני.
“בוא נדבר למעלה. תמר - ייקח לנו רבע שעה.”
תמר הנהנה והחלה להתקשר, כנראה די לדחות פגישות.
הם עלו למשרד של אבי, חדר שמרגיש קטן יותר ממה שהוא נראה מבחוץ, עם שולחן מוארך לשישה אנשים וכיסא יוקרתי במיוחד בראשו.
אבי אפילו לא טרח להתיישב.
“מה קרה יהורז?”
“קרה פה בזיון בטיחותי.”
אבי הרכין את ראשון ונאנח.
“אני מבין ששמעת על יואל.”
“איך זה קרה? איזה מין נהלים יש לך פה שמשהו כזה בכלל יכול לקרות?”
“עוד מראשית הדרך של עין בור היה חופש מוחלט לחוקרים, זוכר את המוטו שרשום על הכניסה? ‘בלי יין אין סודות, בלי כוונה אין טעויות ובלי שמיים אין גבולות’. בעין בור החוקרים שלנו לא צריכים להתעסק בסודיות, לא צריכים להתעסק בהשלכות, ובטח שלא צריכים נהלים שיגבילו אותם, אנחנו לא נשים לחוקרים שלנו שמיים מגבילות. בשביל זה עוצב המתקן הזה כמו שהוא, מתחת לאדמה ובפנים הכול מותר, אבל כל הסודות עוברים דרכי אישית ואף דבר לא נכנס ולא יוצא בלי שאנחנו יודעים מזה.”
“יואל הצליח ‘לצאת’ בלי שידעתם.”
“אני יודע, ובחנו את האפשרות שנקודת היציאה שלו התגלתה, אבל היא הייתה באזור שומם ולא מיושב אז זה לא היווה בעיה.”
“למי אכפת אם גילו את נקודת היציאה, עין בור או ‘היום השמיני’?! מה לגבי יואל?!” אמר יהורז בכעס.
אבי פרש את ידיו לצדדים, “יואל ידע היטב אילו סיכונים הוא לוקח, הוא חתם על המסמך בדיוק כמוך.”
“זה מה שמעניין אותך? מסמך?”
“ברור שלא! אני פה בדיוק מאותה סיבה כמוך. לשרת את המדינה. עד הרגע האחרון יואל עשה עבודת קודש למען אותה המטרה.”
“זה היה יכול להימנע.”
“אם היינו מנסים למנוע כל סיכון שנלקח במתקן הזה הוא יאבד את כל התועלת שלו. יואל עשה תגליות אדירות בזכות החופש הזה, תגליות שאני מאמין שיהפכו לכלי הלחימה האולטימטיבי של העתיד.”
יהורז הרגיש את החום מתפשט בפניו, כבר הרבה זמן שלא כעס ככה על אבי.
“באמת? נשק? זה מה שאתה חושב על ‘ראשית’?”
“זה לא ככה יהורז, אני חושב שעד היום היקום היה דלת, ו’ראשית’ היא המפתח שיואל מצא.”
“וככה אתה גומל לו? לקחת את המפתח ולעשות בו כרצונך?”
“לשם כך הוא גילה את פרצת ‘יום אפס’ ובנה את ‘ראשית’, איך נוכל לכבד אותו אם לא נשתמש בתגליות שלו?”
“למה שלא תשאל אותו?”
אבי נראה פתאום מבולבל.
“איך אשאל אותו?”
“אחרי שאני אציל אותו.”
עם ההבנה התפרש על פניו של אבי חיוך שהזכיר לו את איציק.
הוא התחיל לצחוק מאושר.
הוא תפס בשתי כתפיו של יהורז ונישק אותו בקרקפת, אז הוא חיבק את יהורז, לקח צעד אחורה, פרש את זרועותיו לצידי גופו והתחיל לומר, “ידעתי, ידעתי! ידעתי שאתה האדם לקרוא לו! אף אחד אחר לא יכול! מאז ולתמיד זה אני ואתה! אנחנו בלתי מנוצחים! כמעט האמנתי שאתה כועס!”
אז אבי הסתכל על יהורז שעדיין כעס, חיוכו נמוג והוא אמר “אתה באמת כועס.”
“בטח שאני כועס! אתם משחקים פה בחיים של אנשים. לעזעזל - אתם משחקים פה ביקום עצמו!”
“כדי לפרוץ את גבולות היקום חייבים לפרוץ את הגבולות האנושיים.”
“הגבולות האנושיים חשובים יותר מגבולות היקום.”
אבי נראה מופתע ומאוכזב. הוא הלך לכיסא הגדול והתיישב.
“בסדר, מעכשיו נדאג להקפיד על נהלי בטיחות.”
“תודה.” אמר יהורז.
“אתה חושב שתצליח להציל את יואל עם נהלי בטיחות?”
“אני לא יודע אם אצליח, אבל כל מה שאני צריך זה את ‘ראשית’, ניצן, זמן ומזל.”
“איך תעשה את זה?”
“אני אנסה להשתמש בשינוי המציאות של ‘ראשית’ כדי לגלות איך למצוא את יואל, להביא אותו לפה ולבטל את מה שעשה לעצמו.”
“מצוין, זה גם יקדם אתכם למטרות של ‘היום השמיני’.”
יהורז הזכיר לעצמו לרשום את כל הדברים שהוא לא יודע עדיין על ‘היום השמיני’ ולשאול את ניצן במרוכז.
“מה המטרות?”
“עכשיו יש שלוש מהן. הראשונה היא קודם כל להציל את יואל.”
“מסכים לחלוטין.”
“השנייה היא לגלות איך לתקן את חולשת ‘יום אפס’ כך שלא יוכלו לשנות את חוקי היקום.”
יהורז הופתע לטובה.
“לא יכולתי להסכים יותר, מה השלישית?”
“השלישית היא להשאיר דלת אחורית בחוקי היקום כך שרק אנחנו נוכל לשנות אותם.”
יהורז הזכיר לעצמו להנמיך ציפיות להבא.
“הייתי צריך לנחש. אתה לא יכול שלא לחמוד את השליטה בעולם.”
“יהורז, אני רואה בך חבר קרוב, הייתי בטוח שמכולם אתה הכי תבין.”
אבי הרכין את מבטו לשולחן.
יהורז לא חשב על האפשרות שאבי תופס אותו כחבר, הוא תמיד היה בטוח שהוא כמו כולם היה רק אמצעי למטרות של אבי.
יהורז התיישב לידו ואמר “דבר. אני מקשיב.”
אבי הסתכל ליהורז בעיניים.
“אני יודע שאתה לא אדם דתי, מאז ומתמיד כיבדתי אותך ולא הלאתי אותך במשמעות הדת בחיי, אבל הפעם זה בלתי נפרד. אנחנו מצאנו פרצה ביקום. שגיאה בבריאה. טעות אלוהית. עד היום כל מדע חדש שלמדתי הרחיק אותו מהאמונה שיש תוכנית גדולה, שמשהו מסוגל למשוך בחוטים, שיש משמעות עמוקה מעבר לחוקים היבשים של המדע, החוקים הנוקשים של הפיסיקה. ‘היום השמיני’ זו הפעם הראשונה שמדע חדש עורר בי יותר אמונה משהייתה בי לפני כן. הרי אם באמת מצאנו פגם, טעות במארג הקיומי, אין זה אומר שמישהו מתכנן את הקיום עצמו? מישהו מושך בחוטים, אבל לא מושלם וגדול כמו שחשבנו, אלא אחד שמסוגל לטעות, כמעט אנושי. אם האדם נוצר בצלמו של אלוהים, ודאי זה אפשרי שאלוהים מסוגל לטעות בדיוק כמו האדם, אם לא הרבה יותר טוב מאיתנו.”
חיוך התגנב לליבו של יהורז, הוא החליט לשחק את תפקיד פרקליט השטן.
“זה בהחלט משכנע - כבוד הרב - אבל אם זה נכון, אם אלוהים קיים ועשה טעות, האם זו זכותנו לנצל אותה?”
“אלוהים לא בוחר בשביל האדם. האדם בוחר בעצמו ואלוהים רק שופט. הדבר החשוב הוא הסיבה לשמה בחרנו. אני רואה מולי פרי בהישג יד שיכול לעשות כל כך הרבה טוב, כל מה שצריך לעשות זה להושיט יד ולקטוף אותו.”
“ומה אם זו בכלל לא טעות אלוהית? מה אם הפרי הוא פרי עץ הדעת? אדם וחוה החליטו לקטוף אותו ולהמרות את פי אלוהים, בכך הם עשו את הטעות האמיתית - לבחור במקום האחר, בבחירתם הם הביאו לגירוש כל דורות האנושות מגן העדן.”
“זה תפקידם של מנהיגים להחליט במקום העם את ההחלטות שהוא לא יכול לקבל.”
“מנהיגים לא צריכים להחליט במקום העם, הם צריכים להחליט בשם העם, ואתה בכלל מחליט במקום העולם כולו. הטכנולוגיה הזאת יכולה להשמיד הכול.”
“במה היא שונה מכל טכנולוגיה הרסנית בעבר? האש? אבק השריפה? פצצת האטום? כלי השמדה הם חלק מההתפתחות האנושית.”
“האנושות מסוגלת לשרוד שריפה, מלחמה, אפילו הפצצה אטומית, עם ‘היום השמיני’ מחיקת היקום היא באמת לחיצת כפתור, לא רק האנושות תושמד אלא כל כדור הארץ, מערכת השמש, שביל החלב, כל הכוכבים שביקום וצורות החיים שעוד לא גילינו, הכול יעלם וימות. אין אדם אחד שאני סומך עליו עם הכפתור להשמדת היקום.”
“אני מוכן לתת לך אותו כי אני סומך עליך.”
“גם על עצמי אני לא סומך עם כזאת אחריות.”
“זה בדיוק למה אתה היחיד שאני סומך עליו, יש לך את החוכמה כדי לעשות טוב ואת הצניעות כדי להבחין ברע. היקום הוא באמת כמו דלת נעולה, מהצד השני ישנו גן עדן וישנו גיהנום יחדיו, ולי יש את המפתח, כעת אני מעניק את המפתח לך.”
“ומה אם אזרוק את המפתח? אדאג שאף אחד לא יוכל לפתוח את הדלת לעולם?”
אבי קם מהכיסא והתחיל ללכת.
“אתה יכול לעשות את זה.”
הוא הלך מאחורי יהורז ואמר בשקט “אבל אתה לא תעשה את זה.”
אבי הגיע לצידו השני של יהורז ויצר איתו קשר עין. “לא כל עוד לפתוח את הדלת זו הדרך היחידה להציל את יואל.”
המבט של אבי אמר הכול. למרות זאת הוא המשיך.
“אני מכיר אותך, אתה תעשה כל מה שתוכל כדי להציל חיי אדם, גם אם הסיכוי קלוש.”
המבט של אבי אמר שהוא מחזיק את יהורז בביצים.
יהורז הרגיש פגוע ומוכה חלחלה.
“אז אתה מנצל אותי?”
אבי לא מצמץ. “כן.”
השלווה הזו שיש לאבי כשהוא בשליטה מוחלטת היא שעוררה ביהורז חלחלה.
שניהם הביטו אחד בשני, כל הקלפים על השולחן וברור לשניהם שהיד של אבי על העליונה.
יהורז לא טרח להביט שוב באבי כשקם לצאת מהחדר.
כשידו של יהורז נחה על ידית הדלת הוא שמע את אבי.
“ אל תנסה לרמות אותי. יש לי עיניים בכל המתקן, וכל הסודות - עוברים דרכי אישית.”
יהורז פתח את הדלת וסגר אותה בעדינות מאחוריו.
הוא הלך ישירות לניצן והתיישב על ידה.
“אני רוצה לדעת הכול, כל פרט שאת יודעת על ‘היום השמיני’.”
ניצן חייכה. “מאיפה להתחיל?… אני יודעת. ב’ראשית’ בנה יואל את אנודת ה’שמיים’ ואת קטודת ה’ארץ’, והבחין בתופעות כאוטיות בקטודת ה’ארץ’ שהוא כינה ‘תוהו ובוהו’.”
